ומה אמא שלך תגיד על הורות משותפת?!

לא מחכה לאביר…

קישט חתולה!

הנה זה קרה גם לך, ומבלי ששמת לב פתאום הבנת שאת רוצה תינוק משלך. מיד? זה לא קרה מיד ובוודאי לא בגלל הניג'וסים של אמא שלך, להיפך, דווקא בתקופה של שקט יחסי, שבה היית כולך בתוך העולם שבנית עם התואר השני, הקידום בעבודה, הדייט המרגש, שיעורי הפילאטיס, פתאום בין כל אלה נשמע תקתוק השעון הביולוגי "מייד אין פולין", ולמרות שניסית (ואפילו הצלחת לזמן מה) להשתיק אותו במחשבה על אמך המגיעה לחדר לידה עם סיר חריימה וצועקת על המיילדת "תני לי להיכנס, לא אכפת לי שהיא באמצע חוקן!" בכל זאת, הצורך הזה הפך מורגש יותר ויותר עד שיום אחד העזת לומר זאת בקול: אני רוצה תינוק.

אולי אם תחשבי על זה רגע תבחיני בסימנים מוקדמים, כמו הפעם ההיא שמצאת את עצמך מאכילה חתולים ברחוב בתקווה שיכבדו הסכם ארוך טווח, בו את תספקי להם לחם רטוב והם בתמורה יוותרו על אכילת גופתך אחרי שתמותי לבד בחושך, והפעם ההיא שהבן של אלן פלט עליך ולראשונה לא רצית למסור אותו בעסקת טיעון, והפעם ההיא שדודה רחל אמרה לך "בקרוב אצלך" ובטעות נפלט לך "אמן"…

אז זה היה שם כבר זמן מה, הרגש הזה, האימהי, מתבשל בתוכך חודשים כמו תינוק ברחם. אבל מה זאת אומרת ילד עכשיו באמצע החיים? ואייך בדיוק? הרי בן זוג קבוע אין לך, ומה הסיכוי שבשבועיים הקרובים תצליחי להגריל את אהבת חייך באיזה מפגש סתמי בפאב? ובואי נודה באמת, לא בא לך תרומת זרע מבנק הזרע רק בגלל שראית ב"מחשבות פליליות" שתאומים נושאים מטען גנטי זהה, וממש לא מתאים לך שבעוד 23 שנים ידפקו על דלתך ויאשימו את גוזלך ברצח שביצע האח התאום הרשע.

אז מה עכשיו? מה עושים?

יש, אמא אשמה!

בגלל שאת מתורבתת מחוברתת ומחוברת לכבלים, את בוודאי אוחזת בדיעה שהדרך להביא ילדים לעולם כוללת מפגש בין גבר לאישה, נישואים, הריון, משכנתא וחיים בטווח רחב להגדרה של "אושר" עד סוף החיים, כשלשני הצדדים תפקיד ברור: הגבר צד מזון, האישה מביאה ילדים, הגבר צובע את הגדר בלבן, האישה מגהצת לו את הגרביים והתחתונים, וגם אם הגבר ממש לא סובל את האישה והאישה מספרת בפעם החמישים את הבדיחה הקבועה ש "נישואים הם מאסר עולם", עדיין נשארים מחוברים כמו בנישואים קתולים ארוכים ומייגעים.

אך האמת היא שמשפחה גרעינית המיוצגת ע"י אבא, אמא, ילד וילדה עם פוני לצד, היא קומבינצייה אחת מתוך רבות המוצעות לבחירת הקהל הרחב.

אז למה בכל זאת הרגשת רע כשוויתרת על "חלום המשפחה המסורתית"? ולמה דחית עד היום את המחשבה להביא ילד מחוץ לנישואים? ולמה כשאת רואה זוג נשוי עם ילד זה נראה לך "נכון" כשהמחשבה להביא ילד לעולם לבדך, במודל הורות משותפת, נראית לך "לא נכונה"? ומי קובע בכלל מה נכון ומה לא? האם משפחה גרעינית לא מאושרת בה ההורים מזניחים את הילדים ואחת את השני טובה יותר ממשפחה אלטרנטיבית בה כל מרכיביה מאושרים? האם אם מאמינה שמבחינה פסיכולוגית בכל מקרה טוב יותר לילד לגדול בבית עם אבא ואמא? ואם תביאי ילד ללא נישואים, מה זה אומר עליך? שוויתרת על אהבה? על נישואים? על ויכוחים עם החמה בשאלה האיומה מכל: "איפה אתם בפסח"?

שורשי החברות טבועים בנו ולכן החלטה לשבור את המוסכמות ולהביא לעולם ילד לא במסגרת "נורמטיבית" היא קשה מאוד, וכאילו כל זה לא מספיק, כלל לא דברנו אמך שתזכיר לך עד סוף הימים אייך גזלת ממנה את החלום להיות סבתא סורגת לילד עם ראש גרוזיני כמו של אבא שלו, וחבל באמת שהיא אגרה לך נדוניה כל השנים האלה במקום להשתמש בכלים היפים לשבת…

אז מה, מוותרים? לא כל כך מהר.

אם באמת התעורר בך הרצון לילד, הגיע הזמן להכיר בו, לברך אותו ולנסות להבין כיצד אפשר להגשים את החלום הזה.

בסדרת הכתבות הבאה באתר בייבי לי ננסה לענות על כל השאלות שמציפות אותך בתקווה שפתרונות אלו יעזרו לך לקבל את ההחלטה האם להזמין אולם לתאריך 11.11.2022 ולקוות לטוב, או להתחיל את החיפוש הוירטואלי אחר הורות משותפת עם אבי ילדך.