שיחת גברים על הורות משותפת

על גבריות, אבהות ומה שביניהם

כבר מגיל צעיר, הבנתי שנשים וגברים חושבים, מתנהגים, מרגישים ומתקשרים בצורה אחרת. ככל שגדלתי, השוני הזה בין המינים הפך להיות הרבה יותר ברור, מסקרן ואף מטריד. "מה הקטע שלהם עם רגשות? מה הביג דיל במחויבות? וכל המצו'איזם הזה, למי זה טוב?", חשבנו אני וחברותי וניסינו לנתח ולפענח את הצעדים שלהם מכל זווית אפשרית וכמעט אף פעם לא מצאנו נימוק מניח את הדעת להתנהגות הגברית.

אומרים ששנות האלפיים 'עיצבו' גבר חדש – כזה שמתחבר לצדדים הרגישים שבו, מטפח את המראה שלו, אולי אפילו מזיל דמעה או שתיים (ולא רק בלילה) ורואה עצמו שותף שווה בנטל הפרנסה, ההורות וחיי המשפחה. אבל בפועל, האם זה באמת ככה? 

חדש ומשודרג, או אותו אדון בשינוי הפאסון?

מכיוון שלא יכולתי להתחייב בפני עצמי על התשובה הנכונה, החלטתי לבדוק זאת באופן ישיר. שאלתי מספר גברים בני 30 + (לא שזה מדגם מייצג, אבל…) מה הם באמת חושבים על אבהות, משפחה, זוגיות, הורות אחרת, ומודלים אלטרנטיביים ואיך כל זה נראה מהצד הטסטוסטרוני.

האם הפמיניזם, המתירנות המינית, הרווקות המאוחרת והמרוץ המשותף של שני המינים אחר קריירה והגשמה עצמית השפיעו על היחסים בין גברים ונשים? האם הגברים מתייחסים לאבהות כמו שאנחנו, הנשים, לאימהות? הם בכלל רוצים לשאת איתנו בנטל באופן שוויוני או שהם מוכרחים? האם אפשר באמת לדבר על גבר חדש או שמא מדובר באותו גבר שרק נאלץ לשנות את הציפיות שלו נוכח מציאות חדשה? תשפטו בעצמכם.

ונתחיל בשאלה לגברים שעדיין לא הביאו ילד לעולם. האם אתם רואים עצמכם כאבות יום אחד?

איתי, 34, רווק, רואה חשבון מרמת גן: "כן, התחלתי לחשוב על זה רק בשנה האחרונה".

תומר, 35, רווק, עוסק בשיווק מפתח תקוה: "אני בהחלט רואה עצמי אבא, אבל לא במובן של כמיהה לילד. הרצון להיות אבא הוא חלק ממערכת זוגית שאני נמצא בה, כחלק מהקשר שיש ביננו. בתקופות בהן לא היתה לי בת זוג, מחשבות על אבהות לא העסיקו אותי".

רפי, 34, רווק (שעומד להתחתן בקרוב), עורך דין מגבעתיים: "במהלך השנה האחרונה, בעקבות ההחלטה שקיבלתי להציע נישואין לבת זוגי, הקמת משפחה כבר הפכה להיות דבר קונקרטי וכך עלו מחשבות על אבהות. אצל גברים זה עובד אחרת. החלום להיות אבא לא נמצא שם תמיד".

אבי, 30, נשוי, כלכלן מקרית אתא: "גדלתי בבית מאד משפחתי וזה היה ברור לי שגם אני אלך במסלול הזה. כמובן, כשהתבגרתי, הבנתי שזה לא פשוט כמו שזה נראה מעיניו של ילד, אבל נישואים וילדים נתפסו אצלי כשלב בחיים שאתה מגיע אליו עם הזמן. יותר מזה, אין טעם להתחתן, בעיני, אם לא מתכוונים להביא ילדים לעולם".

אלון, 34, רווק, ראש צוות תוכנה מחולון: "אני בהחלט רואה עצמי כאבא, אבל עדיין לא רוצה בכך. מאמין שזה משהו שיהיה מוחשי לי יותר תוך שלוש שנים".

רונן, 36, רווק, מנהל שיווק מרעננה: "במשך תקופה ארוכה הדחקתי את המחשבות על אבהות. לא חשבתי שזה מתאים, אבל לאחרונה התחלתי להתחבר יותר לרעיון".

למרות שאין מגבלה ביולוגית כמו אצל נשים, האם מורגש לחץ?

רפי: "לא. אני עדיין לא מרגיש שאני צריך למהר".

איתי: "אני כן מרגיש כבר לחץ. לא רוצה להיות אבא מבוגר מידי".

תומר: "אני לא לחוץ. קיבלתי לפני שנתיים הצעה מידידה להורות משותפת, אבל לא הרגשתי שזה נכון לי. כמו שאמרתי, הרצון להביא ילד קיבל אצלי ביטוי רק כחלק ממערכת יחסים שהולכת ומתבססת".

אלון: "לא לחוץ וגם לא נותן לציפיות של הסביבה לבלבל אותי. אני לא חושש להיות אבא מבוגר ואין סיכוי שאתחתן ואקים משפחה, כל עוד לא אהיה שלם עם עצמי".

ואם תמצאו עצמכם בשנים הקרובות במצב בו זוגיות אינה נראית באופק, תשקלו מודל של הורות משותפת ולו רק כדי לא לדחות יותר מידי את הגיל?

איתי: "אני מאמין שאני אוכל תמיד למצוא בת זוג, מתוך הבנה שיש דברים שאני צריך לקבל גם אם הם לא מושלמים. אני מעדיף לעשות פשרות בתוך זוגיות, מאשר לוותר על המסגרת הקונבנציונלית, כי חשוב לי לדעת שאוכל לראות את הילד שלי בכל זמן נתון. אולי בעוד חמש שנים אני אחשוב אחרת".

רפי: "אני דווקא חושב אחרת. אם לא הייתי במצב של זוגיות, לא הייתי שולל מודלים אחרים, אם הייתי רוצה להיות אבא. יש יתרונות למודל כזה, אבל, כמובן צריך למצוא פרטנרית מתאימה שיש איתה כימיה".

אלון: "כרגע, אני לא שוקל את זה לגביי, אבל אני רואה מקום למודלים אחרים של הורות, כשהכי חשוב מבחינתי, הוא להביא ילד לעולם מתוך תחושת אושר ושלמות פנימיים. ברור שלצד הענקת אהבה וחום לילד, הורות שנולדת מתוך חשיבה עמוקה וגישה מפוקחת היא יותר טובה מהורות שאין בה תכנון וחשיבה, גם אם נוצרה בדרך הקונבנציונלית. אישית, אני מחפש זוגיות לחיים ומתוכה גם להקים משפחה".

רונן: "כאידיאל, לא הייתי רוצה לגדל ילד לבד, ללא זוגיות. אני חושב שאני יכול לעמוד בזה, אבל מעדיף שלא. נישואים הם לא דבר הכרחי, אלא המחויבות של בני הזוג זה לזו ולרצון להביא יחד ילדים. ילדים צריכים להיות תוצאה של קשר זוגי טוב ואם הורות משותפת נבנית מתוך תחושת מחויבות, נכונות לעמוד בהסכם ולהפעיל גמישות בהתאם – זה יכול להצליח. כמו כל דבר, אם אתה בונה אותו נכון זה יחזיק מעמד ואם לא, יקרוס כמו בנין קלפים".    

אחוזי הגירושין הגבוהים לא מעלים בכם את המחשבה שאולי כדאי למצוא מודל חדש? אין בכם חשש שאולי זה יכול לקרות גם לכם?

תומר: "לא. הסטטיסטיקה לא מפחידה אותי".

רונן: "אני חושב שלחוות גירושין זה דבר מאד קשה ובית בו ההורים רבים כל הזמן, ודאי יכול להיות סיוט בשביל הילדים. אני גם לא מאמין שיש מודל משפחתי מושלם, אלא כל אדם צריך להחליט מה טוב, נכון ומתאים לו. מבחינתי, נישואים זה לכל החיים ומקווה למצוא את הפרטנרית, איתה זו תהיה מחויבות לטווח הארוך".

אבי: "אם מדובר בגירושין – שברוב הפעמים מתנהלים בצורה רעה – מול מודל בו הילד זוכה לשני הורים מתפקדים שמרעיפים עליו אהבה ומסתדרים ביניהם, גם אם הם לא נשואים, ברור שעדיף את האלטרנטיבה, אבל המטרה היא לא להגיע לשם. כמי שנשוי ונמצא שנים רבות בזוגיות, זה ברור לי שצריך להשקיע הרבה בקשר כדי שיצליח, השגרה שוחקת וצריך כל הזמן להתניע מחדש. אני מאמין שבעיה בקשר בין ההורים, עשויה להשליך על הקשר בין ההורים לילדים".

איך אתם רואים עצמכם כאבות? כמו האבות שלכם?

איתי: "אני מניח שאהיה כמו אבא שלי ואראה את הילדים כל ערב, אחרי העבודה ובסופי שבוע. נהנתי מהזמן הזה עם אבא שלי כילד, גם אם זה לא היה להרבה שעות. בכל מקרה, בשנה הראשונה, הקשר של הילד הוא בעיקר עם האמא".

תומר: "אני אהיה הרבה יותר מעורב בגידול הילדים, אבל כשאני מדבר על מעורבות, אני מדבר בעיקר על המימד האיכותי ולאוו דווקא הכמותי. אם אמא שלי לא עבדה עד שהיתי בן שש וזה היה טבעי שהיא נושאת בעיקר הנטל, ברור הוא שהיום, כששני בני הזוג עובדים, שניהם צריכים להתחלק גם במשימות ההורות וגם בתחזוקת הבית".

איתי: "היום, גברים מעורבים יותר בבית, כי אין בררה, לא כי הם רוצים. משפחה לא יכולה להתקיים בלי שתי משכורות".

אבי: "אני ארצה להיות כמה שיותר עם הילדים שלי, כדי לא להפסיד רגעים משמעותיים בגידול שלהם. מבחינת ההורות בכלל, אין לי בעיה שבת הזוג שלי תנווט אותי ותיתן את הטון בניהול הבית. יש דברים שנשים יודעות לעשות יותר טוב מגברים".

רפי: "אני מאמין שאהיה מעורב כבר מהרגע הראשון, אבל זו מעורבות שתגדל עם גיל הילד. לדעתי, לגבי חלוקת התפקידים בבית – זה כבר לא כמו פעם, אין תפקידים מסורתיים לגבר או לאישה. חלוקת הנטל צריכה להיות בהתאם לנסיבות ספציפיות של כל זוג".

אלון: "ברור לי ששני הצדדים יצטרכו לעשות פשרות, כשיגיעו הילדים וגם אם אשתי לא תהיה קרייריסטית, יהיה לי חשוב לטפח קשר עם הילד שלי, למרות שאולי אראה אותו פחות. יש הבדלים בין גברים ונשים מבחינת הקשר עם הילד, לאמא יש איכויות אחרות מלאבא, כמו רכות ועדינות. את ניהול הבית שני הצדדים יכולים לחלוק בצורה שווה ואולי להסתמך גם על עזרה חיצונית".

אלעד, 34, נשוי, מהנדס תוכנה מיקנעם הפך לאבא לפני שנתיים. מעוז, 36, גרוש, בעל חברה להפקת אירועים אבא כבר חמש שנים. לשניהם, ילדות מקסימות וחייכניות שעושות אותם אבות מאושרים.  

תמיד רציתם להיות אבות?

אלעד: "ידעתי שאני רוצה להיות אבא, אבל זה לא היה לחוץ לי. הגענו לזמן המתאים לכך כזוג, הן מבחינת השלב בקשר ובחיים, והן מבחינת הגיל".

מעוז: "לא הרגשתי שאני רוצה, גרושתי היתה יותר לחוצה בנושא, אבל זה היה שלב מתבקש של התקדמות בחיים. חשבתי אז שאני יכול לחכות עם האבהות והיום אני חושב שחיכיתי יותר מידי". 

איזה אבות אתם?

מעוז: "אני אבא טוטלי, נותן מעצמי המון, משקיע, חם ומחבק. הילדה נמצאת בראש סדר העדיפויות שלי והזמן שלי איתה קדוש. אני אבא הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שאהיה".

אלעד: "אני אבא מעורב ומשקיע. מאז הלידה, ככל שהימים עברו, הקשר התחזק וכך גם המחויבות שלי, ההבנה והאחריות. אין משהו שאני לא עושה, מבחינת הטיפול בילדה. נכון שבהתחלה לא התלהבתי להחליף חיתולים, אבל הבנתי שזה לא יכול 'ליפול' רק על צד אחד ואפילו ראיתי שזה דווקא עוד נדבך בקשר עם הילדה שאני לא רוצה לוותר עליו".  

אתה חושב שההורות בבית שלכם היא שוויונית?

"כן, גם מבחינת חלוקת הנטל וגם מבחינת השקפת העולם שלנו כהורים – הדרך בה אנחנו רואים לנכון לחנך. אין דברים שאני לא לוקח בהם חלק. אני לא משמש ככוח עזר, אלא שותף בגידול. ובכל זאת, גבר ואישה מביאים לקשר ההורי תכונות ואיכויות אחרות, באופן טבעי". 

איך ההורות משפיעה על הזוגיות?

אלעד: "הילד מביא עמו סדרי עדיפויות חדשים ו'חובט' בזוגיות. בהתחלה, הרגשתי שאין ממש קשר זוגי, כי בחודשים הראשונים הילדה שאבה את כל האנרגיות משנינו. זה לא הפתיע, כי היינו מוכנים ובשלים לכך. אחרי שהילדה גדלה קצת, התלות פחתה והשינה הפכה ליותר מסודרת – שעות הערב חזרו להיות שעות האיכות שלנו כזוג. מדי פעם אנחנו גם משאירים את הילדה עם סבתא בימי שישי ויוצאים לבלות. זה חשוב לא רק לשנינו, אלא גם לילדה שמקבלת הורים עם כוחות מחודשים". 

היית יכול לראות את עצמך מתפקד כאותו אבא, במסגרת של הורות משותפת?

"אני חושב שבמצב כזה לא הייתי אותו אבא. העניין שחצי שבוע אני חי כרווק וחצי שבוע כהורה, לא היה מקנה לי יציבות. קשה לי לחשוב על מצב שלא אראה את הילדה שלי כל יום ואני מעדיף לגדל אותה עם אישה לצידי. הורות משותפת יכולה להיות טובה לאנשים שאוהבים חיים עצמאיים ושקשה להם להסתדר בזוגיות". 

מעוז, האבהות שלך השתנתה אחרי הגירושין?

"לפני שנתיים התגרשנו וכן, האבהות מאד השתנתה מאז. כשאתה אב גרוש, יש לך זמן קבוע עם הילד ואתה לא שותף יומיומי בגידול הפיזי. היום, האבהות הרבה יותר משמעותית ממה שהרגשתי, בזמן הנישואים. הגירושין אילצו אותי להתמודד עם דברים שבעבר לא הייתי צריך, כמו לסרק ולעשות צמות או לאפות עוגה. היו תחומים שהיה הרבה יותר נוח לי לדעת שהאמא אחראית עליהם. יותר מכך, לא היה לי אז הרבה זמן איכות עם הילדה, שימשתי כמפרנס העיקרי והשקעתי את רוב הזמן בעבודה. גרושתי הובילה בהורות ואני השתלבתי בדברים מסוימים. היום, אני אצא באמצע יום להוציא אותה מהגן, ויהי מה". 

נישואין לא טובים פוגעים ביכולת ההורית?

"בוודאי, כמו כל משבר או מתח. גם אם חזרת מהעבודה עצבני וחסר סבלנות, סביר שבאותו יום תהיה הורה פחות טוב. הילדים קולטים את המתחים של ההורים ויכולים להיכנס בגלל זה למשברים בעצמם. בתקופה הקשה בבית, אני מאד חששתי שהילדה תינזק נפשית וללא ספק, היא משלמת מחיר רגשי בגלל הגירושין, מחיר שאני לא יודע עדיין את משמעותו. אנחנו מאד משתדלים להתמודד נכון ולמזער נזקים". 

היום, כשאתה יודע איך נישואים יכולים להיגמר ומצד שני, כמה האבהות מעשירה אותך, תמליץ לרווק בסוף שנות ה-30, שלא מוצא בת זוג, אבל רוצה להיות אבא, על הורות משותפת?

"בדיוק דיברתי על הרעיון הזה עם מישהו לא מזמן וכן, אני חושב שזה פתרון מצוין ולגיטימי. האתגר העיקרי הוא, איך בונים עם הפרטנרית קשר נכון, אמין ועמוק לפני שיוצאים לתהליך. צריך לחשוב היטב עם מי עושים זאת". 

העובדה שלא מדובר בהורות 24/7, ויש זמן לאזן בין חיים פרטיים לבין משפחה, מחזקת את איכות ההורות?

"כן. היום אני חד משמעית אבא טוב יותר ממה שהיתי, כשהיתי נשוי. אני רואה את הילדה רק יומיים בשבוע וכל סוף שבוע שני ומעריך כל רגע איתה. הזמן שלנו ביחד הוא זמן איכות מזוקק, ללא הפרעות. אני ממש מצפה לימים איתה".  

הגירושים שינו אצלך את האמונה במוסד הנישואין?

"לא. אני עדיין מאמין ורוצה זוגיות לכל החיים, אבל יודע שכדי שהדבר יעבוד, צריך שיהיו חיבור והתאמה בין גורמים רבים, ולא פשוט למצוא את זה. מרבית קשרי הנישואים לא מוצלחים, לא מאושרים ולא מסופקים".