ראיון: יובל גיל עו"ד מומחה
ראיון פתוח עם יובל גיל, עו"ד מומחה בענייני משפחה.
לראיון עם עו"ד יובל גיל, 46, באנו לאחר שענה על שאלות רבות בנושאים הקשורים לחוק, להסכם משפטי ולאחר שידענו (חוכמה גדולה) כי יובל הוא עורך דין אשר בטוח יצדד בעריכת הסכם הורות משותפת. הצגנו שאלות ומה שקרה היה פחות חד משמעי…
יובל גיל, עזוב, אתה עורך דין, מצפים ממך שתמליץ שיהיה הסכם בין הפרטנרים בהורות משותפת, אתה כמו אחד שיש לו פטיש וחושב שכל העולם זה מסמר, לא יקרה כלום בלי הסכם, להפך, זה יותר בריא, כי יש חוק !
אני לא רק עורך דין, אני מסייע במצבי משפחה מורכבים, בראיה הוליסטית, 360 מעלות, כל הזוויות למצבי משפחה, רוחני, פסיכולוגי וכו' הרקע שלי רחב ואני מסתכל על המצב באופן רחב ביותר..
בעצם זה שאתה ממליץ על הסכם אתה מביא אנשים לדון בסוגיות סבוכות טרם הולדת הילד ואולי טרם ההיריון בכלל!, ואתה תגרום לכישלון הקשר ולהפרדות.. אתה שופך את המים עם התינוק…
התהליך שנכון לעשותו, לא רק שלא פוגע אלא מחזק וגם משמר את הקשר על מנת שיהיה מוצלח לאורך הזמן.
בעיני, מה שיעזור גם לילד וגם להורים בתהליך של הבאת ילד משותף הוא תהליך ראשוני של תאום צפיות עמוק בין הצדדים, הבהרת הערכים המשמעותיים בין הצדדים, הבהרת הציפיות, מתוך הבנה של גמישות והשכל משתנה.
אנחנו מוגבלים ביכולת שלנו לצפות קדימה וצריכים ליצור עקרונות מוסכמים שיעזרו לנו בשינויים הצפויים.
לדוגמא: ערוץ תקשורת פתוח, זה עקרון שניתן להסכים עליו מראש כלומר לא משנה מה קורה אנחנו ממשיכים לדבר בינינו.
אתה תמוטט אותם בתהליך הזה?
הרעיון של הורות משותפת קרי להביא ילד משותף מבלי ליצור תא משפחתי אחד הוא רעיון שיכול להיות מקסים ויכול להיות סיוט, ואני מודה שזה בדומה לרעיון של להביא ילד בנישואים.. זה נכון…
ואני מאמין שתאום ציפיות העמוק בין בני זוג נכון בכל מצב שצריך להביא ילד לעולם מתוך המושג שנקרא אחריות הורית שמשמעו הדאגה לטובת הילד שטרם נולד.
אני עובד גם עם בני נוער בארץ ויצא לי לשמוע שהם אומרים לי "איך זה שצריך רישיון לרכב מהמדינה ולהיות הורים לא צריך רישיון " ואין לי תשובה..
משמע שזה במקום "רישיון להורות " צריך תהליך למידה שאגב קיים במגזר החרדי כך ידוע לי ושם יש קורס "פרחי נישואין " ומלמדים איך להיות בני זוג והורים.
יובל, אנשים נשואים לא צריכים הסכם, למה כאן אתה ממליץ ??!!
זו טענה טובה לדעתי, וזה מעורר את השאלה לגבי ההבדלים בין ההחלטה להתגבש לתא משפחתי אחד עם בן או בת זוג מול ההחלטה להביא ילד ללא התא האחד הזה בתהליך של הורות משותפת.
אחד ההבדלים שאני יכול לחשוב עליהם הוא התמודדות עם שינויים, בתא אחד משותף שבו אחה חי עם אותו בן זוג, ההתמודדות עם שינויים היא רצופה בדיאלוג, בהרבה החלטות קטנות שמתקבלות ביחד בהכרות הנובעת מהחיים המשותפים.
נו.. ואנחנו לא רואים מה קורה שם ?!
נכון, גם שם יש מתחים ומשברים מאוד גדולים ומצבים שאחד מתפתח יותר מהשני, רוחנית או מקצועית כלכלית..
אז אתה מחזק את דעתנו בבייבי לי, לא?!
בני זוג שלא מקיימים תא אחד, שדיאלוג ביניהם לא רציף.. יש סיכון שהתגלו מחלוקות שיכולות להימנע.
חשוב לזכור שכאשר יש מחלוקת אז משלמי המחיר הם הקטינים הילדים.
אבל מי יתקע כף לידך שהסכם הוא סוגר הכל שהרי בתי משפט מלאים, אלפים ומיליוני אנשים מתדיינים על פרוש הסכמים, ושם אתם, עורכי הדין, מרוויחים. אז למה הסכם זה הפתרון?
הסכם אינו פתרון, הפתרון הוא בתקשורת , בגמישות, בחמלה ההדדית, במוכנות לוותר, שם הפתרון נמצא.
הסכם נותן מסגרת ובהכרח הסכם הוא קבוע והמציאות משתנה.
גם לדוגמא אם " אני רוצה את הילדים היום ב' וביום ד' כי זה מה שמתאפשר לי בעבודה ומחר אני משנה עבודה ואז ב' ו ד' לא אפשריים לי " זה משפיע על בן הזוג השני ועל יחסי העבודה שלו ובלי תקשורת וגמישות זה יצור בעיה.
בסרט "משפוחה " רואים גבר ואישה אשר עשו הסכם ואף רבו מעט בבית משפט בשל קשיים שונים אולם בסוף הסרט רואים ילד חמוד, במסיבת יום הולדת, מוקף משפחה אהובה.. לפיכך הסכם אינו מונע סכסוך ומעל הכל ניתן גם לגשר על מחלוקות והעיקר.. שיש ילד והתהליך הושלם..
הדגש בהחלטה להביא ילד הוא לא על יצירת הסכם אלא על העקרונות המנחים, שהם חלק מההסכם, הסכם טוב חייב שיהיה בו בפרק הראשון שלו העקרונות המנחים שקל להסכים עליהם וקשה ליישם אותם והמשמעות העמוקה היא מתגלה במהלך החיים ובסיטואציות השונות.
אז חייבים הסכם??!!
לא תמיד, יכול להיות שלא צריך הסכם, זה כל כך תלוי, צריך להבין את הצרכים העמוקים של הצדדים ואז להכריע, שבאים אלי זוג כזה אני קודם כל אבין את המהות של כל אחד מהם והקשר ואז ורק אז בהחלטה משותפת נבין אם בכלל צריך משהו משפטי או לחילופין ברכת הדרך.
ואתה יובל, חוץ מעורך דין גם אדם, איך אתה רואה קשר כזה?
אני חושב שמי שניגש להחלטה כגון הורות משותפת צריך קודם כל להבין שמדובר בהחלטה משנת חיים.
אני חושב שהיא מעוררת שאלה של מה אני רוצה עם עצמיה, אם אני רוצה קשר זוגי ביום מן הימים?
האם אבנה תא משפחתי אחר? איך זה יעמוד מול הילד והקשר שיש לי?
מה המניעים שלי לעשות את המהלך הזה?
מהי מערכת התמיכה שיש מסביבי?
אני חושב שלאנשים מסוימים זה יכול להיות מענה פנטסטי והייתי ממליץ לבצע תהליך שמברר את התאמת הצדדים לסוג הזה של ההורות.
אני נזכר בספר ובסרט "העולם על פי גארפ " שם עשתה האמא ילד מזרעו של אביו של גארפ וכך גארפ נולד והסיפור הזה בעיני מאוד אופטימי לגבי האפשרות להורות אחרת.
למי זה מתאים לדעתך?
שאלה טובה, זה בוודאי מתאים לאנשים המכירים את עצמם מספיק טוב שהם יודעים
שהם אינם מעוניינים לחיות תחת אותה קורת גג עם בן הזוג השני, או אילה שויתרו על הרעיון של הקשר הרגיל .
בייבי לי מציע לעשות ילד ביחד, זו הסיסמא למה לדעתך זה טוב שהרי ניתן, לפחות לאישה, לפתור את כל הבעיות ,היא יכולה לגשת לבנק הזרע הסמוך ואין לה בעיות כלל! לא צריך הסכמים, לא בן זוג תובעני.., מה תגיד?
זו החלטה שלה אם לגדל ילד כך או כך, אין כאן דברים טובים או רעים, יש יתרונות וחסרונות לשני המצבים.
המודל הקלאסי של אבא אמא ניצב באיום לנוכח העשורים האחרונים, דמות האב בחיי הילד או לחילופין דמות האם הם משמעותיים, אישית זה תלוי במסרים ובאופן החינוך ובסביבה בה הילד גדל.
