הורות מסוג חדש – ראיון עם דר' רות קלדרון
"אנחנו בעיצומה של מהפיכה חברתית, במהלכה נוצרות משפחות מסוגים חדשים. המסורת יכולה לשמש להן מקור השראה משמעותי". כך אומרת ד"ר רות קלדרון, יו"ר עלמא – בית לתרבות עברית. "כל תא משפחתי שנבנה בין יהודים מתוך כבוד, אהבה ורצון להיטיב עם החיים בו, עשוי לקיים משפחה יהודית לתפארת".
לפי דבריה, אם נציץ במקורותינו, נגלה שאז, בימי המקרא, לא היתה הגדרה אחת גורפת למושג משפחה. להפך, מדובר היה במושג שטומן בחובו יצירתיות וגמישות שמאפשרת שחרור והגשמה של יותר צדדים בעצמנו. ככל הנראה, את הגלגל כבר המציאו אבותינו.
בעצם, התא המשפחתי כפי שאנחנו מכירים אותו בעולם המודרני – אבא, אמא וילד – לא היה תמיד הנורמה בתרבות היהודית.
"נכון. אם נשוב אל סיפורי המקרא, נמצא פתיחות רבה בנושא המסגרת המשפחתית. נראה שגידלו אז ילדים בכל מיני צורות ומבנים. למשל, משפחת המופת הפוליגמית של יעקב ונשותיו שנעשתה המקור ל-12 שבטי ישראל, או הולדת צאצאים מחוץ לנישואין, כמו במקרים של רחל ושרה, שגילו שהן עקרות ותיווכו בין שפחותיהן לבין הבעלים לשם המשך השושלת. דפוס המשפחה הקונבציונלי כפי שאנחנו מכירים אותו, הוא תולדה של העולם הרבני שיצר עבורנו במהלך הדורות אבטיפוס אחד של משפחה, לעומתו כל השאר נחשבים ליוצאי דופן וחריגים. האמירה הרבנית היא, ללא ספק, שמרנית יותר מהמקורות".
ואם נסתכל על ארון הספרים כהשראה, נמצא שם לא מעט תובנות לגבי הורות משותפת.
"ודאי. למשל, שמואל , שאמו חנה, הפקידה את גידולו בידי עלי הכהן או משה, שגדל על ידי בתיה, בת פרעה. לא יכול להיות שלא היתה שם הורות טובה, הרי מהקשר המשפחתי הזה צמח גדול המנהיגים שהיו לנו. מעבר לכך, הצלתו התבצעה על ידי שותפות וסולידריות נשית נפלאה בין יוכבד, מרים ובתיה, ללא נוכחות גברית בתמונה. דוגמא למשפחה 'אלטרנטיבית' אחרת היא רות ונעמי- כלה גויה וחמות, שהפכה לאם שכולה, חברו וגידלו יחדיו את עובד, סביו של דוד, מלך ישראל .
המסקנה הנובעת מדוגמאות אלה ואחרות, היא כי גם הורות אחרת, שאינה מתקיימת לפי הדפוס החברתי הרווח יכולה לספק לילד בסיס נכון ולעתים דווקא מורכבות משפחת המוצא מציעה עושר תרבותי העשוי להוביל אותו להתפתחות ולצמיחה".
איך להערכתך, ניתן לשלב בין היהדות והמסורת לבין העולם החילוני שמתקיים במציאות משתנה?
"לתפיסתי, הספרים הגדולים של התרבות היהודית נותנים השראה לשאלות החיים. בכוחם לעזור לנו לבחור בחירות נכונות שיובילו אותנו לחיים בעלי ערך ומשמעות בתוך תנאים משתנים. ולענייננו, כשמדובר בנושאי משפחה והורות – מה שחשוב לילד הוא לקבל תמיכה, אהבה והדרכה מהדמויות הבוגרות בחייו. כל עוד יש דמויות כאלה, המבנה לא באמת משנה וכל איסור על מסגרת כזו או אחרת מעבר לנורמה הרווחת, הוא לא מוסרי מבחינה תרבותית. מה שיפה במסורת היהודית הוא שהיחיד הוא גם חלק מקהילה, כלומר הוא יכול ליצור מעגלי שייכות נוספים, עוד בתים מעבר לבית הפרטי שלו, בהם יקבלו ויבינו אותו.
לאחרונה, המציאות המשתנה הופכת לנחלת הכלל. אנחנו עדים לקולות חדשים שעולים גם מתוך העולם האורתודוכסי אשר מתחיל להיפתח, להבין ולקבל צורות חיים אחרות, אם זה העדפות מיניות או הקמת משפחות חדשות".
ולמרות המהפיכה והשינויים ועל אף אחוזי גירושין גבוהים, מרבית האנשים מעדיפים לקיים את טקס החתונה ולהביא ילדים לתוך מסגרת זוגית.
"נכון, מוסד החתונה לא מאבד מחשיבותו מאחר ואנשים זקוקים לטקסים, כדי לסמן נקודות מפנה בחייהם. האדם הוא חיה מטקסת וטקס הנישואים מחולל זוגיות ומסמן מרחב חדש בו תתקיים משפחה. עם הזמן אני מעריכה שיתגבשו טקסים גם לסימון הקמת משפחות אחרות".
ואם האדם צריך טקסים, האם כשהוא בוחר בהורות שאינה תוצאה ישירה של זוגיות, הוא צריך טקסיות אחרת כתחליף או שאפשר בכלל לוותר עליה?
"האדם חוגג את מה שהוא חי, את מה שרלוונטי לחיים שהוא בחר. גם אם ההורים הביאו לעולם ילד שלא בדרך זוגיות, לילד הם יחגגו את הטקסים השונים, לפי תפיסת עולמם – ברית מילה, בר מצווה. הטקסים הם חלק מהתרבות".
מודל לפיו הילד גדל בשני בתים על ידי אנשים שאינם חולקים זוגיות, עשוי לעורר קשיים בתפיסת עולמו של הילד?
"קשיים יכולים להתעורר בכל מצב – כי לכל החלטה או צורת חיים יש השפעה על חיי הילד, מאזן של רווח והפסד. גם אם הילד חי עם שני הורים בבית, הוא עשוי לחוות קושי, במקרה שהקשר שם טעון ובעייתי. לדעתי, מעבר בין שני בתים הוא אכן מצב פחות נוח מאשר שהייה במקום אחד קבוע. אבל, אני רואה גם את היתרון של מערכת כזו. הורות משותפת, שני הורים משני בתים שונים יוצרים מורכבות שיש בה פוטנציאל להפרות ולהעשיר את הילד, כל עוד ההורים שומרים על מסגרת יציבה וקשר פורה.
לדוגמא, אני ספגתי בילדותי שתי תפיסות תרבותיות שונות ממשפחות המוצא של הורי כשכל אחת ייצגה השקפה אחרת. עושר ההבדלים הזה, משום שהיה בו כבוד ואהבה ומשום שמהורי הרגשתי שיש בו שוויון ערך, לימד אותי על האפשרות לקיומן של מערכות חיים ערכיות שונות כמו גם על האפשרות ליצור בין שיטות שונות מסכת חיים שלמה. האינטגרציה הזו שלמדתי מהורי הועילה לי מאד בחיי ובעבודתי עד היום".
האם היעדר זוגיות בתוך המערכת המשפחתית עשוי להדק את הקשר בין הורה-ילד ו'להפיל' על הילד יותר מאשר הוא יכול לספוג?
"זהו סיכון שקיים במודל כזה ובהחלט צריך להיזהר לא להגיע לשם. יש דברים שמקבלים מהקשר עם הילד ויש דברים שמקבלים וחולקים עם מבוגר אחר – קרוב משפחה או חבר טוב. בדרך כלל, תחושות הבטן שלנו יודעות מתי להפריד בין הדברים וחשוב מאד לא להעמיס על הילדים עצב ותסכול פרטיים. אגב, הילדים יודעים גם לשים גבול בעצמם. במשפחה בריאה הילד יבהיר מה מהווה בשבילו 'יותר מדי אינפורמציה'. מעבר לכך, היעדר זוגיות יכול להיות סטטוס זמני וכשנכנס למערכת גורם נוסף, חשוב לעשות זאת בזהירות. עד שהקשרים הזוגיים לא יציבים, אין מה לערב את הילדים. מעל הכל, חשוב לזכור תמיד שהילדים הם לא שלנו ולא נועדו לשרת את הצרכים שלנו. הם בני אדם קטנים שאנחנו אחראים עליהם וזוהי זכות לחיות לצידם. הם מכירים אותנו טוב מכולם ולומדים ממעשינו יותר מאשר מהדיבור עליהם".
בעידן הנוכחי, עושה רושם שלהיות הורה טוב לילד שלך, זה אומר לתת לו כמה שיותר.
"אני לא מאמינה בנתינה חומרית חסרת גבולות. אני גם לא חושבת שהילדים רוצים הכל. מה שחשוב להם זה הוגנות, אהבה וכבוד. בקשר בין הורים-ילדים, ההורים הם אלה שקובעים וההורים הם אלה שיכולים לקלקל. כאמא לשלושה ילדים, אני רואה את ההורות כהזדמנות קצרה לחלוק חיים עם בני אדם צעירים ואני לומדת מהם הרבה. בתוך כך, אני האמא, לא חברה – יש גבולות ויש כבוד הדדי".
עד כמה חשוב להיות כנים, כשהילד מתחיל לשאול שאלות ולהבין שמשפחתו שונה מה'כלל'?
"ילדים הם סתגלנים ומקבלים את מה שטבעי להם כאמיתי. צריך להגיד להם את האמת, בהתאמה לגיל בו הם נמצאים מבלי לשקר או מבלי להרחיב, כי כאמור, אין טעם להעמיס יותר מידי. הם יכולים להכיל ולהבין. ככלל, חיים טובים ונכונים הם חיים במינימום סודות ושקרים".
*ד"ר רות קלדרון, יו"ר עלמא, בית לתרבות עברית. מייסדת 'אלול' בית מדרש ישראלי בירושלים. ספרה 'השוק. הבית. הלב יצא בהוצאת 'כתר'.
בעלמא מתקיימת סדנת הורות – "הורים ולומדים" – העוסקת בלימוד עקרונות תאורטיים בשילוב קריאה בחברותא של טקסטים ממקורות יהודיים – סיפורי משפחה ויחסים.
