סיפור הצלחה-תינוקת נולדה בבייבי לי

כימיה טובה, וכל השאר מסתדר…

מזל טוב: תינוקת נולדה לאתר בייבי לי. יותר נכון, לתמר ולאבי שהכירו כאן באתר וביחד יצרו חיים, הורות משותפת, ומשפחה חדשה. בייבי לי שימש רק כשושבין גאה שאיפשר את החיבור המוצלח לפני קצת יותר משנה והיום מברך על התוצאה – יהלי, תינוקת מקסימה בת חודש. מאחלים לכם אושר והצלחה רבה!

 

"אנחנו בדיוק בדרך לסגור על אולם לבריתה", אומרת לי תמר בן דוד, כשאני מתקשרת אליה. תמר (35), מטפלת בתחום הרפואה המשלימה מרמת גן ואבי (43), עוסק בניהול רכש בחברת מזון מפתח תקווה הם ההורים הטריים של יהלי, אשר נולדה לפני חודש ובעצם לידתה הפכה את חלומם הפרטי והמשותף למציאות מרגשת, העולה על כל דמיון.

"מגיל מאד צעיר כבר ידעתי שאני לא בנויה לזוגיות, שסגנון חיים כזה פחות מתאים לי", מספרת תמר. "אבל, בשנים האחרונות, ברור היה לי שלמרות ההבנה הזו, אני לא מתכוונת לפספס את האמהות. לפני כשנתיים כבר נרשמתי לאתר הכרויות שעוסק בהורות משותפת, אבל לא הייתי פעילה מספיק. באוגוסט 2010 הייתי בהודו ושם התגבשה בי ההחלטה הסופית – אני חוזרת לארץ ועושה ילד".

אכן, כשחזרה תמר מהטיול, נרשמה לבייבי לי והתחילה לצאת לפגישות עם פרטנרים פוטנציאליים. "לפני שהכרתי את אבי, נפגשתי עם עוד שניים שלושה גברים, אבל לא הייתה כימיה. עם אבי, היה קליק מיידי. ישבתי מולו וכבר ידעתי – הוא יהיה האבא של הילד שלי. הרשימו אותי החוכמה, החום והשנינות שיש בו. ידעתי שיהיה אבא מצוין".

 

למה לא בחרת בבנק הזרע – סביר להניח שהתהליך היה קצר יותר בדרך להגשמת ההורות?

"אפילו לא שקלתי את האופציה הזו. דמיינתי דמות אב נוכחת, מישהו שיפנק, שיעניק חום ואהבה. שנית, כשיש שני הורים, המעמסה הכלכלית פחות מכבידה. אני רוצה לתת לילדה שלי את הטוב ביותר".

ההסכם מכיל כמה שיותר תרחישים עתידיים

גם אצל אבי, לא לקח זמן רב מרגע ההחלטה על הורות משותפת ועד הגשמתה. "הכרתי את תמר חודשיים לאחר שנרשמתי לבייבי לי ועד אז כמעט ולא נפגשתי עם נשים. בעיקר דיברתי בטלפון אבל עם אף אחת זה לא הבשיל לכדי הכרות אמיתית".

 

יצא לך לפני כן לשקול מודלים משפחתיים אחרים חוץ מהורות משותפת?

" בעבר, כשהייתי בזוגיות ארוכה, שקלנו אפשרות של פונדקאות אבל לימים נפרדנו והדבר לא יצא לפועל. אמנם כעת יש לי בן זוג שתמך ועודד את התהליך, אבל הוא לא מעורב בהסכם שביני ובין תמר. תמיד התלבטתי מה נכון לילד ותהיתי האם הבחירה במודל בו אין אמא נחשבת לבחירה אגואיסטית שאינה רואה את טובתו. בסופו של דבר, אני מאמין שהילד גדל עם המסרים שמעבירים לו ואין מודל טוב או לא טוב. עבורי, החלטתי שיותר נכון שתהיה מעורבת אמא". 

 

ומה היה חשוב לך למצוא בפרטנרית להורות?

"מישהי שמקרינה חום, רכות ואנושיות. חיפשתי מישהי שתהיה לי כימיה טובה איתה. אני פועל לפי תחושת בטן ועם תמר זה קרה".

אחרי הפגישה הראשונה והמוצלחת, התחילו תמר ואבי להרחיב את הקשר, נפגשו פעמיים בשבוע, הכירו גם בני משפחה וחברים, אחד של השנייה. "דיברנו הרבה על החיים בכלל ועל השקפת העולם לגבי הורות בפרט. בתום חודשיים של היכרות הבנתי שהיא הפרטנרית המתאימה לי", מציין אבי.

במקביל להעמקת ההכרות האישית, עברו תמר ואבי על הסכמים של אנשים שכבר חולקים הורות משותפת ומתוך כך גיבשו את עקרונות ההסכם המתאים להם. חוזה זה קיבל שבועיים לפני הלידה חותמת בית משפט. "אחת ההחלטות המרכזיות הייתה שהעוגן של הילדה יהיה בית האם", מספרת תמר.

"בשנה הראשונה יהלי ישנה אצלי, כשאבי כמובן יכול לבוא מתי שהוא רוצה, מעבר לפעמיים הקבועות לו מראש. יש לו מפתוח של הבית שלי, הוא מגיע להיות איתה, לחתל, להאכיל, להרדים, לפעמים לצאת איתה לטיול ואני הולכת בינתיים לסידורים".

 

ומה קורה, לפי ההסכם, לאחר השנה הראשונה?

"אחר כך, יהלי תישן אצל אבי פעם באמצע שבוע ובכל סוף שבוע לסירוגין, אבל הסכמנו שההחלטות האלה, בפועל, יהיו תלויות קודם כל בטובתה. אם נראה שהסדר מסוים לא נוח לה, לא נבצע אותו, אלא נמצא פתרון חלופי".

 

מלבד הסדרי ראייה, איזה סוגיות נוספות מכיל ההסכם להורות משותפת?

תמר: "דמי מזונות, חסכונות, ביטוחי חיים על שם הילדה, חלוקת הזמן בינינו בחגים, המרחק בין מקומות מגורים, הסכמה על חינוך ממלכתי חילוני באופן רציף – גם אם אחד ההורים יחזור מתישהו בתשובה – ועוד. העלנו תרחישים רבים, ניסינו למצוא פתרונות כמעט לכל עניין ואף החלטנו שבמידה ולא יהיו הסכמות נפנה לעורך דין והמגשר שסייע לנו בבניית ההסכם".

"החוזה יושב במגירה ואנחנו מקווים שלא נזדקק לו", מוסיף אבי. "מטרתו, להגן רק במקרים של בעיות משמעותיות, לכן ערכנו אותו באופן כזה, שישאיר כמה שפחות שאלות פתוחות".

הכי חשוב בהורות משותפת – להיות חברים

כעבור כשלושה חודשים של הכרות, נכנסה תמר להריון. "ההפריה הראשונה, לשמחתנו, נקלטה בהצלחה והלידה הייתה לידה טבעית, ללא אפידורל. אבי היה איתי בחדר ובדיעבד, זו הייתה חוויה מדהימה, אך גם מלחיצה".

הלחץ שתמר מדברת עליו הורגש היטב בחדר הלידה וכמה שעות לאחר מכן. יהלי יצאה לאוויר העולם בתוך מים עכורים, בשניות הראשונות לא השמיעה קול ומאוחר יותר נאלצה לקבל עירוי. "מאד נבהלתי כשלא שמעתי אותה בוכה, אבל אחרי שהחזיקה אותנו במתח קצר, זה קרה", מחייכת תמר. "באמצע הלילה, התעוררתי והלכתי לראות אותה בתינוקייה. מצאתי אותה מחוברת למכשירים ולא הבנתי מה קורה. הזעקתי מיד את אבי ובינתיים הרגיעו אותי שהכול בסדר. יש משהו מאד מנחם בעובדה שאני לא לבד בהורות ויש לי עם מי לחלוק דברים".

"כן, היה מדאיג במיוחד כשלקח ליהלי כמה שניות עד שהשמיעה קול בכי ראשון", מוסיף אבי. "אלה היו שניות שנמשכו נצח, אבל אחר כך החזקתי אותה בידיי והתרגשתי מאד. נפעמתי מול יצירת האומנות הזו".

יהלי: "אני עוד לא יודעת לדבר אבל עוד תשמעו ממני.." 🙂

איך הגיבו המשפחות על ההחלטה שלכם?

תמר: "אמא שלי מאד פרגנה. אבא שלי ושאר בני המשפחה המורחבת לא הבינו למה אני לא מחפשת חתן ומקימה בית 'כמו כולם'. אבל עכשיו, כשהם מסתכלים על יהלי – מרגישים בעננים. המשפחה של אבי מאד תמכה בנו, אחותו הגיעה מהולנד כדי להיות איתנו לקראת הלידה".

 

חודש אחרי – מה התחושה? זה בדיוק מה שחשבתם עליו?

תמר: "לא משנה כמה את מצפה, את אף פעם לא יודעת מה זה אומר להיות אמא. אי אפשר להתכונן לזה ולצד האושר הגדול, עובדים הרבה וקשה. אני עדיין מעכלת את השינוי בחיים שלי ותוהה מתי חוזרים לישון…"

אבי: "אני מאושר, מרגיש שעשיתי את ההחלטה הנכונה ביותר עבורי".

 

איזה עצות תתנו לאנשים המחפשים פרטנר/ית להורות משותפת או לכאלה שכבר מגבשים הסכמים?

אבי: "אני מציע למקד את החיפוש בעיקר. תצאו מנקודת הנחה שאין אנשים מושלמים ותתייחסו לתכונות החשובות ביותר באדם שיהפכו אותו להורה שאתם רוצים שיהיה. תקדישו זמן להיכרות, אל תמהרו ותקפידו להכיר היטב גם את בני המשפחה של הצד השני, שהרי הם יהיו חלק משמעותי מחיי הילד שלכם. לגבי החוזה – אני מציע להעלות הרבה שאלות ולדון גם בדברים שנראים רחוקים מהמציאות העכשווית – למשל, מה קורה אם אחד ההורים מחליט לעבור לחו"ל. בנוסף, יש לקחת בחשבון את צרכיו המשתנים של הילד בהתאם לגיל".

תמר: "חשוב שתהיה ביניכם חברות ושתוכלו לבטוח אחד בשני. תקיימו שיחות ארוכות, תדברו על יתרונות וחסרונות של כל אחד מכם, תחשפו את האישיות שלכם, מבלי להסתיר דברים. לגבי לינה, אני חושבת שבראשית הדרך, לילד צריך להיות בית מרכזי אחד, פרצוף קבוע בכל לילה ובכל בוקר ולרוב, זה בית האם. עם זאת, מקומו של האב הוא משמעותי – צריך לעודד את הקרבה בינו לבין הילד כמה שיותר ולטפח את הקשר ביניהם. תיקחו בחשבון שההסכם נועד לימים קשים בלבד, אתם לא אמורים לפעול לפיו ביום-יום אם הקשר ביניכם קרוב ויציב".