משפחה גדולה שהתחילה בהורות משותפת
תומר ושלמה-סיפור הצלחה
תומר רשף, 40, ספרית מתל אביב (בעלת מספרת "תומר רשף") אמא כבר עשר שנים.
אולם, ה'מירוץ' אחר האימהות החל כבר לפני 15 שנה, כשהייתה בת 25 ויותר מכל רצתה ילד. את שלמה פלסנר (47) ועידו בורנשטיין (40) הכירה ב'שידוך' שהוביל להולדת בנה הבכור, רועי. כעבור מספר שנים, התחתנה עם מיכאל סביניק (36) והביאה לעולם שני ילדים נוספים, גור ואסי. זהו סיפורה של הורות משותפת, הנחלקת בין שני בתים לצד הורות 'מסורתית', תחת קורת גג אחת
"בגיל 25, אחרי שעברתי מהקיבוץ לעיר הגדולה וכבר גרתי שנה בתל אביב, התפרנסתי מעבודת אופר לשלושה ילדים, דבר שקירב אותי מאד לאימהות. אמרתי לעצמי שאני בשלה להיות אמא ונכנסתי לחיפוש טוטלי של בן זוג, במטרה להתחתן ולהקים משפחה", מספרת תומר. "לאחר שלא הצלחתי למצוא את עצמי בזוגיות יציבה וארוכת טווח, החלטתי להפסיק עם דייטים ולחשוב עם עצמי בדיוק מה אני רוצה. יום לאחר יום הולדת ה-28 שלי, הכל השתנה".
שלמה ועידו נכנסו לחייה של תומר, בדיוק בתקופה שלקחה לעצמה פסק זמן במרוץ אחר בעל. "הגעתי לבקר את אחי וגיסתי, שידעה עד כמה אני רוצה ילד. היא הציעה לי לחבור בעינין ההורות לזוג חברים שלהם – שלמה ועידו. שלמה כבר היה בעיצומו של תהליך חיפוש אחר פרטנרית להורות אחרת במשך שלוש שנים. כעבור דקות, כשהם הגיעו לשם הייתי מאד נבוכה, אבל ברגע שהנושא עלה לאוויר, היה לי מאד קל להקשיב ולהבין שיש פה משהו שיכול להתאים לי".
תומר ושלמה התחילו להיפגש פעם בשבוע, כדי לשוחח, להכיר ולהתקרב אחד לשני.
"במקביל, באותה תקופה התחלתי ללמוד ספרות, כדי שיהיה לי ביד מקצוע גמיש ופרקטי לשילוב עם אימהות", מספרת תומר.
"אמנם הקשר הישיר התנהל בעיקר ביני לבין תומר", מוסיף שלמה, "אך עם הזמן תומר ועידו הפכו לחברים טובים. מעמדו של עידו הוגדר כהורה נוסף, בעל זכות להסדרי ראיה עם הילד".
העניין העיקרי שהלהיב את תומר בתהליך ההכרות שהתגבש היה החלוקה השוויונית.
"העיקרון המרכזי של שלמה בהורות, היה חלוקה של חצי חצי בהכל – דבר שלא כל הנשים מוכנות לתת. לי זה נשמע רעיון מעולה".
מה אמרו בשלב זה האנשים המקורבים אלייך?
"כולם ניסוי להוריד אותי מהעינין, חוץ מאחי ואשתו. אנשים היו בשוק".
ומתי התחלתם לגבש הסכם?
"כעבור עשרה חודשים של הכרות, ניסחנו חוזה, בו התייחסנו לכל סוגיה וסוגיה: עיר מגורים (אז, התגוררנו שנינו בתל אביב), נושאי חינוך, נסיעות לחו"ל, מה נעשה כשהמצב הכלכלי של אחד מאתנו ישתנה או מה יקרה אם מישהו ייכנס לחיי או לחילופין אם שלמה ועידו ייפרדו. קבענו שכל מי שיכנס לחיינו לאחר הולדת רועי, יוכל להביע את דעתו, אך הקובעים בכל ענין הם אביו ואמו הביולוגיים של הילד.
כמעט בכל נקודה, השארנו פתח לביצוע שינויים, בהתאם לטובת הילד ובתנאי שיש הסכמה הדדית מלאה. בנוסף, הסכמנו על בוררים משותפים, במידה ולא נגיע להסכמות – אנשים אובייקטיביים כמו מטפלות מקצועיות שיחליטו מה הדבר הנכון ביותר לטובת הילד".
את ההיריון חוו תומר ושלמה ביחד, כששלמה מלווה אותה לכל הבדיקות. את הלידה עברה, כשלצידה שלמה ועידו.
איך עברו החודשים הראשונים לאחר הלידה?
"בשבועות הראשונים שלמה הגיע אלי מדי יום, טיפל ברועי בזמן שהשלמתי שעות שינה. הוא אפילו נשאר לישון אצלי בלילות. לאחר חודש וחצי, הפסקתי להניק וניסינו לבחון איך יעבור רועי לילה שלם בבית של שלמה. הופתענו מהקלות שבה המעבר התבצע ובעצם מאז הילד התחיל לישון לילה אצלי ולילה אצל שלמה ועידו. ראיתי שרועי חוזר משם מרוצה ומחויך, לא סוחב עם עצמו איזשהו חוסר. ככה זה כשאבא נמצא שם מבחירה. הסידור הזה אפשר לי להסתגל לאמהות בקלות, הייתי אמא רגועה, בשלה ועם המון אורח רוח. הימים שהיו לי עם עצמי אפשרו לי לנוח, לעכל ולשפר את עצמי כאמא בצורה מתמדת".
ואיך סידרתם את ענין החלוקה הכלכלית?
"פתחנו חשבון בנק כשמדי חודש כל אחד מאתנו מפקיד את אותו סכום כסף. עם השנים, העלנו את הסכום, לפי הצורך. מהחשבון הזה אנחנו מממנים את תשלום בית הספר, בגדים, נעליים, מסיבות ימי הולדת וכולי. אוכל ופיג'מות כל אחד דואג לקנות לביתו".
מסתגלים לשינויים
בגיל עשרה חודשים התחיל רועי ללכת למשפחתון כשתומר ושלמה ממשיכים בחלוקה השווה, יום אמא, יום אבא. "בשנה הראשונה, תוך כדי הסתגלות של כל אחד מאתנו לתפקיד החדש של ההורות, למדנו על חשיבות הקשר ביננו, כהורים", אומרת תומר. "הבנו שאנחנו אמנם מתחלפים, אבל לרועי אין הפסקת הורות, ולכן חשוב ביותר שנקפיד על רצף בחייו. בכל פעם שרועי עבר מבית אחד לשני, עדכנו בכל פרט משמעותי, כמו האם השתעל, האם ישן טוב, מה ומתי אכל. המידע הזה חשוב כדי שכל אחד מאתנו יוכל להמשיך לתת לרועי את הטיפול הטוב ביותר, נכון למצבו".
ככל שרועי גדל, המעבר בין הבתים המשיך בצורה חלקה?
תומר: "כשרועי היה בן למעלה משנה, הפרידות התחילו להיות שלב קשה עבורו, גם ממני וגם משלמה. הבנו שהוא זקוק לעוד זמן אתנו והוספנו עוד יום לכל אחד, כך שיהיה לו יומיים רצופים עם כל הורה. בגיל 6 הגדלנו לשלושה ימים, כשמה שמכתיב את השינויים זה ההתנהגות וההתפתחות של רועי".
קורה שיש חילוקי דעות לאורך הדרך?
תומר: "לא בנושאים מהותיים. ההנחה היא שבכל בית יש חוקים, רועי מכיר אותם ויודע להבדיל. כמובן, יש דברים שחשוב להקפיד עליהם באופן רצוף. למשל, אצל שלמה ועידו, צחצוח שיניים היה נושא שחשוב להקפיד עליו כבר מגיל צעיר, בעוד אני לא שמתי על כך דגש. כשהם דיברו איתי על זה, הבנתי שבשביל בריאות הפה של רועי, כדאי שגם אני אקפיד על כך. אם מדברים, משתפים, לבסוף מגיעים לעמק השווה, מבלי 'לסחוב' ויכוחים משמעותיים".
מתי הבין רועי שההרכב שלו שונה?
תומר: "בגיל 5, רועי התחיל לשחק כדורגל כשהמילה 'הומו' עלתה ברקע כקללה. הוא ידע שזו הזהות של אביו ולא הבין את ההקשר השלילי ואת פשר הלעג. כששאל אותנו, הסברתי לו שיש זהויות שונות שנתפסות במקומות מסוימים ככינויי גנאי או כקללות, נתתי לו דוגמאות שבאמצעותן הבין טוב יותר והיום הוא בהחלט כבר יודע לעשות הפרדה".
שלמה: "מהרגע שנולד, רועי יודע שעידו הוא חבר של אבא. לאחר התייעצות עם אנשי מקצוע, הבנו שרצוי שרועי יקרא לאביו הביולוגי 'אבא' על מנת שלא יהיו שני 'אבאים' בבית ומגיל קטן הוא בחר בכינוי חיבה לעידו.
כשהיה בערך בן 4, לא הטריד אותו שאנחנו שני בנים שחיים ביחד, אלא מדוע אני ותומר לא התחתנו שהרי איך אפשר להוליד ילדים אם לא מתחתנים. הסברנו לו שאני ועידו אוהבים, לכן בחרנו לגור ביחד ומכיוון שאנחנו לא יכולים להביא ילד לבד, התחברנו עם אמא שלו ושלושתנו הכי רצינו בעולם אותו. רועי מוקף בהרבה דגמים משפחתיים סביבו, כך שלקח לו זמן בכלל להבין שההרכב שלו שונה".
לאחר שרועי נולד, תומר כבר חשבה שכנראה לא תמצא בן זוג. "לא תארתי לעצמי שאמצא גבר שמוכן לקבל אותי עם ילד ועוד שני אבות, אבל לשמחתי, הופתעתי".
מיכאל נכנס לחייה של תומר, כשרועי היה כמעט בן שנתיים, "באלגנטיות ובטבעיות".
כעבור שנה, התחתנו וכעבור שנה נוספת, נולד גור. עם השנים עברו תומר ומיכאל להתגורר ברמת גן, רועי המשיך ללמוד בתל אביב ולפני שנתיים וחצי התרחבה המשפחה עם הולדתו של אסי.
לפני ארבעה חודשים נולד לרועי חצי אח נוסף – נועם, הילד השני ששלמה ועידו מגדלים במסגרת הורות משותפת.
איך רועי קיבל את השינויים הללו?
תומר: "בהתחלה זה לא היה פשוט, אבל, ככל שעוברות השנים הוא מתמודד עם המצב טוב יותר. כל בית מאפשר לו לעכל דברים חדשים שעוברים עליו בבית השני. אני מאמינה שהמסגרת המשפחתית שלו מחשלת אותו, הוא יודע להתמודד עם פרידות, הוא סתגלן ויש לו כלים נכונים להתמודד ולהתגבר באמצעותם על קשיים".
שלמה: "רועי קיבל את נועם באהבה גדולה. הוא עוזר לחתל אותו, משחק איתו. לצד זאת, הוא חשש לאבד את ה'משולש' – הזמן המיוחד שהיה לנו כשלושה אנשים בבית. היתה לנו שיחה טובה מאד על כך, רועי הבין את מקומו ואני ועידו הבנו עד כמה חשוב לשמור על זמן האיכות של שלושתנו ביחד".
השינויים בבתים משפיעים על רצונו של רועי לעבור מבית לבית?
תומר: "שמתי לב שהשינוי באווירה הביתית יוצר התאקלמות איטית יותר בכל פעם כשרועי חוזר אליי. אני מקפידה שביום הראשון הוא יהיה בבית עם האחים, שיתרגלו מחדש אחד לשני. עם מיכאל יש לרועי קשר מעולה. הוא מרגיש בנוח איתו, מתייחס אליו כחבר ואפילו מגלה לו דברים שהוא לא חושף בפניי".
שלמה: "רועי הוא ילד של בית ואפילו עם החברים הוא מעדיף להיפגש בתוך הבית. חשוב לו לבלות כמה שיותר זמן בכל בית, על פני כל בילוי אחר, אם זה חוגים או ארועים משפחתיים".
אתם מצליחים להקדיש זמן לבילויים משותפים?
תומר: "כן, מדי ראש השנה ופסח, אנחנו מקפידים לבלות כולם ביחד בערב חג או בחג עצמו. חשוב לנו לשמור על הווי משפחתי ושכולם יכירו את כולם. גור ואסי, למשל, מאד אוהבים את שלמה ועידו. גור לא מבין בכלל למה שלמה ועידו לא יכולים להיות ההורים שלו. הוא אומר שהוא גם רוצה שני בתים כמו לרועי".
יש הבדלים בין גידול ילדים באמצעות הורות משותפת לבין גידול במסגרת תא קונבציונלי?
תומר: "היתרון הגדול של הורות משותפת, הוא שהילד מקבל את המאה אחוז של כל הורה, עם אורח רוח והשלמה עצמית. יש פחות מקום וזמן לטעויות בהשוואה לילדים שחיים איתך 24 שעות ביממה".
איזה עצות תתנו לאנשים שבוחרים במודל ההורות המשותפת?
תומר: "עצה שאני יכולה לתת לכל ההורים, קחו זמן לעצמכם לנוח ולעכל את המידע והאתגרים שמזמנת לכם ההורות. המנוחה הזו היא מתנה. חשוב לא להיתקע, לתחזק את הנפש על ידי טיפול כלשהו, שיעזור לכם לקבל את השינויים, כי הדבר הכי קבוע בחיי הילדים זה השינויים וצריך לדעת לזרום איתם. לגבי מציאת פרטנר, חשוב מאד להכיר היטב אחד את השני ולדעת שיש לכם על מי לסמוך.
ועוד משהו: תהיו בטוחים בעצמכם וכשהילד ישאל למה המשפחה שלו שונה, תסבירו לו שהבחירה היתה שלכם, שרציתם אותו מאד ותעשו הכל כדי לגדל אותו כשורה".
שלמה: "לזכור שהילד הוא הכי חשוב, לא להתחשבן או להיות קטנוניים. אין אמת אחת. כל אחד מגיע להורות עם ההבנות שלו ויש לקיים דיאלוג מכובד, מתוך מטרה להחליט את ההחלטה הטובה ביותר לטובת הילד. באמצעות תקשורת טובה, תוכלו לגשר על כל הפערים. אני חושב שלגדל ילד בשני בתים זה דבר נפלא – הוא חווה מגוון של אפשרויות, הרגלים ובחירות".
