חברה אחת – סוגי משפחות רבים

ראיון עם סילביה ביז'אוי, פרופסור לסוציולוגיה

אמא ואבא בשני בתים נפרדים, אמא ללא אבא, שני אבות, שתי אמהות, אבא ללא אמא. האם רק לפני 30 שנה מישהו בכלל תיאר לעצמו שמשפחות יכולות לכלול הגדרות שונות והרכבים מגוונים?

עד לא מזמן תא משפחתי היה ההמשך הטבעי והישיר של זוגיות, אולם חתונות ושמלה לבנה והנה, היום, לא רק שמסגרת התא מרחיבה את צורותיה, החתונה עצמה כבר ממש לא מובנת מאליה.

אז, לאן פנינו המשפחתיות מועדות, או במילים אחרות, איך תראה המשפחה הישראלית בעתיד והאם הזוגיות עדיין משאת נפש? על כך ועל הורות משותפת בשיחה עם סילביה ביז'אוי, פרופסור לסוציולוגיה, ראש תוכנית מ.א. בלימודי משפחה, במכללה למנהל, תחום מחקר – משפחה. 

"אני לא אוהבת להשתמש במושג 'משפחות אלטרנטיביות'", פותחת פרופ' ביז'אוי, "מבחינתי מדובר במשפחות חדשות, שהרי אין דגם אחד דומיננטי".

מתי החלו להופיע דגמים חדשים של משפחות, השונים מהדגם הפטריארכלי המסורתי?

"מדובר בתהליך התפתחות איטי והדרגתי. בספרות מגדירים את תחילתו בשנות ה-70 של המאה ה20, אך מבחינת השיח הציבורי בארץ, התחילו לדבר על משפחות חדשות במהלך שנות ה-80, כשמשפחות כפולות קריירה הפכו לשכיחות יותר וכשגדל מספר המשפחות החד- הוריות. בנוסף, גם תרם לכך מאבקן הציבורי של קבוצות אזרחיות שונות, ובהן מאבקה המשפטי של הקהילה ההומו-לסבית לגבי הזכות להינשא ולגדל ילדים. תהליך זה גם לווה בהרחבת המחקר האקדמי בתחום וכן גם בהרחבת הסיקור התקשורתי".  

מה היה הרקע החברתי שאיפשר צמיחת מודלים חדשים של משפחות?

"שני גורמים עיקריים איפשרו את ההתפתחות הזו: תהליך האינדיבידואליזציה של החברה, בו מטרות הפרט הופכות להיות הקובעות והחשובות על פני מטרות הקולקטיב, והקידמה המדעית שהביאה לפיתוח טכנולוגיות המאפשרות פריצות דרך רפואיות. תהליכים אלה יוצרים יחדיו תקוות ואפשרויות רבות ליצירת משפחות חדשות. בנוסף, יש לשים לב, שבישראל ובארה"ב, בניגוד לאירופה, בולט בקרב האוכלוסייה רצון עז להביא ילדים – רצון שמהווה את המניע העיקרי להקים תאים משפחתיים חדשים. אחוזי ילודה גבוהים כפי שיש בישראל מחזקים את אווירת המשפחתיות שיש בארץ. מעבר לכך, גם ההשפעה התרבותית של הפמיניזם ומאבקם של ארגוני הנשים בעד חקיקה תומכת במשפחות חד הוריות (שבראשן, עומדות לרוב נשים) מצד אחד, ולמען עצמאות נשית וזכותה של אישה על גופה, מצד שני, עודדו את התפתחות המשפחות החדשות". 

כשהביטוי העיקרי הוא: אני כאישה, יכולה לבחור עם מי ואיך להקים משפחה בישראל.

"בהחלט, אם כי חשוב לזכור, שבישראל, הביטוי לכך הוא רק ברמה הערכית והתרבותית. מבחינת החקיקה, אין הכרה רשמית בזכותה של אישה על גופה. במדינה שלנו, חוקים רבים משקפים את עולם ההלכה והתפיסה הדתית. אולם יחד עם זאת, התפתחות הגלולה היתה מהפכה רדיקלית שמאפשרת לנשים להחליט אם הן כן או לא מעוניינות בילדים, תוך הבלטת העובדה שגופן אינו רק אמצעי ילודה. כיום, טכנולוגיות חדשות מאפשרות לנשים להגשים את האמהות בדרכים מגוונות – אך גם מקנות לנשים את האפשרות לדחות אותה". 

ואיך ניתן כיום להגדיר את מקומן של המשפחות החדשות בחברה ושל הורות משותפת?

"היום, בנושא הורות משותפת, כבר בהחלט יש הכרה מצד מוסדות, לרבות הסדרי חקיקה חדשים שגובשו בהתאם.

אחד הביטויים הבולטים להכרה וללגיטימציה ציבורית רחבה יותר בהשוואה לעבר הוא, שאנשים מעיזים לדבר על זה בגלוי ובפתיחות, להקים אתרי אינטרנט העוסקים בנושא ולקדם אותו הן מבחינה פוליטית, הן מבחינה משפטית והן מבחינה תרבותית. אם כן, לעומת העבר, היום מחיר הסנקציה הוא קטן, ויש פחות איום של הדרת הקבוצות הנאבקות מתוך הכלל".

האם לגידול במודלים החדשים של המשפחות יש השפעה על עיצוב המדיניות החברתית בישראל?

"אחד הנושאים הכואבים בארץ, הוא שאין מדיניות חברתית מסודרת, המתייחסת למשפחות כחלק נורמטיבי של החברה, שיש לתמוך בו ולקדם על כל צורותיו. בישראל, המשפחות נתפסות בעיקר כחלק מממסד הרווחה, המתייחס רק להיבטים של משפחות במשבר או משפחות במצוקה".

ומה בכל זאת יכול להשפיע ולשנות את המדיניות הקיימת?

"מדיניות היא תוצר של לחץ ציבורי. אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על סדר היום הציבורי שלנו, הוא האקדמיה. כך, למשל, השפיע המחקר הפמיניסטי על השיח בישראל.

הבעיה היא שבתחום המשפחתי אין מספיק מחקר סוציולוגי, לעומת עשייה ניכרת הנרשמת בנושא ברמה המשפטית. בנוסף, הממסד מעדיף שלא לטפל בנושא שדורש הפניה של משאבים ותקציבים רבים, ואחד הדברים שמצערים אותי, הוא שכל ארגוני זכויות האדם והקבוצות המטיפות לשיויון ונגד גזענות לא כוללים את הדאגה למשפחות בתוך האג'נדה שלהם. למרות ההתקדמות, שינוי השיח והטיפול התקשורתי, אין עדיין מדיניות מסודרת בארץ בכל הנוגע למשפחות וכמובן, זה גם קשור בעדיפות שמקבל הקונפליקט היהודי-פלסטינאי על כל נושא אחר בסדר היום הציבורי".

האם לריבוי במודלים משפחתיים חדשים יש השפעה על מעמד מוסד הנישואין וכיצד ייראה מוסד זה בעתיד?

"למרות שלאחרונה נרשמת ירידה באחוזי הנישואין בישראל, אין מדובר בירידה דרמטית והתפיסה הדתית של נישואים כדת משה וישראל עדיין משמשת כתפיסה המובילה. נישואין היא עדיין הדרך הממוסדת הקלאסית למימוש הזוגיות ובהקשר זה חשוב לזכור, שבעבר נישואין לא נתפסו כהתמסדות רומנטית, אלא כסוג של עסקה ולעיתים אף נערכו בכפייה. אני צופה שמוסד הנישואין יישאר חזק, אך לצידו תמשיך עלייה באחוזי גירושין וצורות נוספות של משפחות יילכו ויתעצמו, כל עוד יישארו תנאים חברתיים המאפשרים את התפתחותן, כמו התחזקות מגמת האינידבידואליזם".

האם השינויים החברתיים עשויים לחזק את הפער הבין-דורי?

"תמיד קיים מתח בין דורי ועכשיו, מאחר וב-30 שנה האחרונות, מדובר בשינויים מרחיקי לכת, יתכן והמתח הזה מועצם. לדור המבוגר – דור הסבים והסבתות, לצורך הענין – ייתכן וקשה יותר להסתגל רעיונית ורגשית למציאות החדשה, שהולכת ומתפתחת כל הזמן.- אם כי הקושי הוא בעיקר בקרב בעלי עמדות מסורתיות, פטריארכאליות ואנטי דמוקרטיות.

תוך כדי יצירת משפחות חדשות, אנחנו עדים גם לצורות חדשות של אמהות (אם גנטית, אם פונדקאית, אם חברתית – המגדלת את הילד), צורות חדשות של אבהות ( למשל, בן הזוג של האב הגנטי),וגם לפעמים לניתוק מסבים וסבתות ולמאבקם על זכויותיהם להיות בקשר עם נכדיהם(בניגוד לשנים קודמות, שהקשר הזה היה מובן מאליו) ואני מאמינה שבמהלך השנים הבאות נראה עוד הסדרים מגוונים, הדורשים תהליך של הסתגלות".

ומה לגבי תפיסת הזוגיות – איך מתבטאת כיום חשיבותה ומשמעותה בחיי הפרט?

"הזוגיות בשנים האחרונות עוברת שינויים דרמטיים. ניתן בהחלט לראות כי 200 שנה של שיח דמוקרטי חלחלו לתוך תחום הפרט, ועל כך מדבר במחקרו מדען החברה הבריטי, אנתוני גידנס. מה שקרה הוא, שמושגים הקשורים בדמוקרטיה, כמו שוויון, מו"מ, פשרה, התחשבות באחר הועתקו גם לחיים הפרטיים וניכרים היטב במערכת היחסים הזוגית. מודל הזוגיות נתפס בשיח התקשורתי כדמוקרטי ושיוויוני, למרות שבפועל, הנשים עדיין נוטלות על עצמן הרבה יותר בכל הקשור לתחזוקת הקשר הזוגי. עם כל השינויים, הזוגיות הרומנטית נתפסת עדיין כמשאת נפש, מטרת החיים ומקור לאושר. את הביטוי המרכזי לכך ניתן לראות בעולם המערבי דרך האמנות, המוסיקה והתרבות שמהללות את הכמיהה לאהבה וזוגיות. הזוגיות הרומנטית מתממשת היום בצורות שונות ומה שבעיקר השתנה – היא התפיסה של זוגיות רומנטית כמרכיב חיוני לפיריון ולהורות. היום כבר ברור, כי לא צריך להתחתן כדי להביא לעולם ילדים ולממש את ההורות. עד לפני לא הרבה זמן, גברים לא היו מעלים על הדעת להיות הורים ללא נשים לצידם ונשים לא חשבו שיוכלו לשאת בנטל לבדן. זהו בהחלט חידוש של השנים האחרונות – והעתיד מתכנן לנו עוד שינויים וחידושים רבים".