גננות מדברות על הורות משותפת

יום המשפחה בגנים

פעם, כשהיתי בגן (לפני עשרות שנות אור), לא חגגו את יום המשפחה. אז, קראו לזה יום האם. יום אחד בשנה הקדשנו לאמהות האהובות שלנו והראנו להן בשירים ובברכות ציוריות, כמה אנחנו מוקירים ומעריכים את טיפולן החם והאוהב בנו, ובעצם בכל משפחתנו.
לימים, בעקבות מגמות חדשות שהחלו לזרוע שינויים בסדר החברתי, ובהם שיפור במעמד האישה, נטייה לשיויון בין המינים והגברת מעורבותם של האבות בגידול הילדים, הוחלט להחליף את יום האם ולחגוג במקומו את יום המשפחה.

וכך, מדי ל' בשבט נוהגים באמצעות פעילויות שונות לציין בגנים ובבתי הספר את יום המשפחה, במטרה להדגיש את משמעות הקשר המשפחתי ולהתייחס לזהויות השונות המרכיבות את התא הגרעיני והמורחב: אמא, אבא, אחים, סבא וסבתא.

אבל, מאז המושג משפחה החל לקבל משמעויות רבות ומגוונות וכיום, כבר ברור לכל שאין נורמה אחת ויחידה של דגם משפחתי. לא בכל משפחה יש אבא ואמא ואם כן, הם לא בהכרח התחתנו או גרים ביחד, יש משפחות בהן אין אבא מבחירה, יש משפחות עם שתי אמהות או שני אבות, ילדים שנולדו מבנק הזרע, ובנוסף לכל אלה, שיעורי הגירושין מורים על עלייה.

שירלי גולן יצאה לבדוק איך חוגגים בגנים את הרבגוניות המשפחתית במסגרת יום המשפחה. האם התפתחות של מודלים משפחתיים אלטרנטיביים כמו הורות משותפת מציבה אתגר מורכב לאנשי החינוך? האם הגיוון שינה את האופי בו מציינים את יום המשפחה? איך והאם מסבירים לילדי הגיל הרך את מגוון המשפחות הקיים ואיך מקבלים ילדים ממשפחות אלטרנטיביות את העובדה שאינם חיים בתא משפחתי רגיל כפי שחיים מרבית הילדים?

מירה, גננת ותיקה מתל אביב: "בשל השינויים החברתיים, השתנה גם האופי בו אנחנו מציינות את יום המשפחה בגן. לאור מגוון ההרכבים, צריך לגלות ולהקפיד על יותר רגישות, כדי שאף ילד לא יחוש יוצא דופן.

למשל, לפני 15 שנה, חגגנו את היום הזה במסיבה גדולה עם נוכחות שני ההורים, הילדים הביאו תמונות מהחתונה של אבא ואמא והודגשה המשפחתיות בתא הקונבציונלי. בשנים האחרונות, התפתחו מודלים משפחתיים אלטרנטיביים ואנחנו כבר מוצאות דרכים איך לחגוג את היום הזה לפי המכנה המשותף לכולם. אנחנו לא נזמין שני הורים, כשאנחנו יודעים שחלק מהילדים חיים במשפחות חד הוריות, ללא אב בתמונה. לדוגמא, לפני שנה ערכנו יום סבא וסבתא והשנה ערכנו ארוחת בוקר עם פעילות של החוג מסביב לעולם. כל ילד הביא הורה אחד בלבד, או סבא/סבתא או אפילו דודה לפעילות כיפית של שעתיים".

ואיך בכל זאת את מסבירה לילדים את העובדה שקיימים סוגים שונים של משפחות? הם הרי רואים את ההבדלים.

"אנחנו מדברים על זה שיש כל מיני משפחות ואפילו ממחישים את בתמונות אילוסטרציה. אם הילדים שואלים שאלות, אנחנו מסבירות ומבהירות שיש כל מיני סוגים של משפחות מבלי להיכנס לעומק הדברים, כדי לא ליצור אצלם בלבול. ילדים בגילאי 4 ומעלה אינם תמימים, הם הרבה יותר מודעים מפעם".

האם לפי מה שאת רואה, ילדים הגדלים במודלים אלטרנטיביים ניחנים במאפייני אישיות מיוחדים?

"ילדים הגדלים במשפחות אלטרנטיביות הם בדרך כלל יותר מפונקים ורגישים, נוטים לבכות או להיעלב מהר יותר. במיוחד הדבר בולט כשחסרה דמות אבהית. מעבר לכך, אני לא רואה הבדלים התנהגותיים. לדעתי האישית, כל המודלים של הורות אחרת מקובלים ואפשריים. אני מאמינה שהכל תלוי בהורים ובמה שהם מקרינים לילד. אם יראו לו שהם חשים חוסר ביטחון, כך גם הוא ירגיש. אם יקדישו לו הרבה חום ואהבה בלי להביע חששות, אי נוחות ולחץ, הילד יגדל עם ביטחון עצמי ואמונה בדרכו".

עידן נצר, גנן 12 שנה ומנהל שני גנים במרכז הארץ – "הגן של עידן" בת"א ו"הגן של עידן" בחולון – אינו חושש לחשוף בפני הילדים את המציאות כמו שהיא:

"ביום המשפחה אני מציג בפני הילדים (גילאי שנתיים וחצי – שלוש וחצי) את כל האלטרנטיבות הקיימות, כדי לתת לגיטמציה לרבגוניות ולהבדלים. אני מראה תמונות שמציגות מודלים שונים: אמא עם ילד, אבא עם ילד, שני גברים וילד, שתי נשים עם ילד וכו'. אני מספר על כך שיש אמהות ואבות שלא גרים ביחד ויש מצבים בהם אפילו לא יודעים איפה אבא. אני מציין בפני הילדים שלא משנה איפה ההורים גרים, הם תמיד אוהבים את הילד, כי ילד נולד תמיד מאהבה".

מעבר לכך, לעידן חשוב לחנך את ילדי הגן גם לשויון בין המינים. "אני מציג תמונות בהן רואים אב מחתל או אמא נוהגת באוטו עם ילד. לצערי, גם היום בספרים רבים רואים עדיין תמונות מהדור הישן שאינן משקפות את המציאות העכשווית, בה גם הנשים חזקות ועובדות וגם הגברים לוקחים חלק במטלות הילדים והבית.

לי חשוב שהילדים יגדלו להיות מספיק חזקים ובטוחים בעצמם כדי לעשות את הבחירות הנכונות להם. הרי, ילדים מקבלים את כל מה שקורה סביבם בצורה טבעית, הבעיה היא אצלנו המבוגרים – לנו קשה להשתחרר מתפיסות ומדעות קדומות".

הורים במודלים אלטרנטיביים נוטים לשתף אותך בהרכב המשפחתי של הילד?

"לא תמיד. למשל, במצבים בהם האב הוא הומוסקסואל, לא כולם ממהרים לדבר על זה, בטח לא בהתחלה. אני חושב שאין במה להתבייש וראוי לחשוף את צורת הזוגיות או המשפחתיות. כך הילד לומד שהכל בסדר ויש לגיטמציה להרכבים השונים. כשאתה שלם עם עצמך, כך גם הילד יהיה שלם עם עצמו ועם הבחירות ששאתה עשית עבורו".

האם לפי מה שאתה רואה, יש הבדלים בהתפתחות הרגשית של ילדים מסוגי משפחות שונות?

"לא. אני לא שם לב להבדלים, אם כי ממחקרים שנחשפתי אליהם, הבנתי שילדים למודלים אלטרנטיביים, בדרך כלל, מגלים פתיחות וקבלה גדולה יותר של השונה".

רותי אוחיון, גננת 15 שנה, מנהלת "משפחתון בטבע" במושב אליקים, מספרת כי ילדים מבינים את משמעות המושג משפחה כבר בשנותיהם הצעירות, אבל ההתיחסות לכך משתנה עם הגיל.

"עד גיל ארבע, ארבע וחצי, ילדים מבינים את מהות המשפחה כפי שהיא מצטיירת בעולמם הפרטי. זהו בעצם השלב האגוצנטרי בהתפתחות, בו כל אחד רואה רק את האני ועולמי. הם עדיין לא מבינים את המכלול וגם אם רואים דברים שונים סביבם, אינם שואלים שאלות. בסביבות גיל ארבע, מתחיל ה"משחק הדרמטי" – שלב בו הילדים כבר מבינים את הסביבה, והמודל המשפחתי שלהם מהווה מודל חיקוי במשחקים של אבא ואמא".

ובגיל כזה, ילדים הגדלים במודלים אלטרנטיביים כמו הורות משותפת כבר יודעים לבטא את ההבדלים שניכרים במשפחות שלהם?

"כן, הם עשויים לבטא זאת בכל מיני צורות התנהגות. הם עשויים לגלות רגישות יתר, עצבנות או סף תסכול נמוך. הדבר ניכר גם בציורים. למשל, ילד להורות משותפת, בה ההורים גרים בבתים נפרדים, יצייר ציורים בהם יהיו שני בתים, שני שבילים. באופן טבעי, הוא יחלק את העולם שלו לשניים ואז גם צצות, בדרך כלל, שאלות של ילדים אחרים בגן שישאלו איפה אבא שלך גר. התשובות שלו תלויות במסרים שקיבל בבית. אם הסבירו לו את זה בהשלמה, בחופשיות ובביטחון, כך גם יידע לענות ולהתמודד עם השאלות.

באופן כללי, לדעתי לילדים שנולדו למודל הורות משותפת יותר קל מלילדים שהוריהם התגרשו, כי הם נולדו כבר למציאות בה שני ההורים אינם גרים יחד. הם לא חוו משבר של פירוק ופרידה".

ואיך את, כגננת, מתמודדת כשילד הגדל במשפחה אלטרנטיבית שואל אותך שאלות על משפחתו השונה?

"התשובות שלי ניתנות ביחס למסרים של המשפחה. במצבים כאלה, חשוב לי לדבר עם ההורים ולברר איך הם מתייחסים לנושא בבית. אם הם פתוחים, אינם מסתירים את השונות שלהם ושלמים עם הדרך שבחרו, יהיה לי קל יותר לתת לילד תשובות כנות, לתמוך ולעודד אותו. אם המשפחה מסתירה מהילד פרטים מסוימים, למשל, אם חד הורית שאינה מזכירה את דמות האב, שלחוצה וחוששת מהתמודדות עם שאלות של הילד, מגבילה את היכולות שלי להסביר לילד ולתמוך בו. כמובן, אם עולים אותות מצוקה בהקשר הזה, אם אני שמה לב להשפעות התנהגותיות, אזמין את ההורים לשיחה, במטרה למצוא את הדרך הטובה ביותר לעזור לילד".

אם כן, המודלים האלטרנטיביים הם עדיין בגדר מיעוט, אבל כבר לא ניתן להתעלם מהתופעה. התאים המשפחתיים החדשים שנוצרו החלו לקבל בשנים האחרונות התייחסות ראויה בתרבות הישראלית – ספרים ושירים לילדים נכתבו על מגוון סוגי המשפחות וכשמדברים בישראל של שנת 2000 על משפחה – רובנו כבר יודעים שלמילה הזו יש קווי מתאר רבים, אבל כל משפחה היא משפחה אחת ויחידה.